22 בינואר 2014

שדרוג לשרפרפים הישנים

כשיהודית, שכנתי הקשישה והצמודה, עברה לדיור מוגן, היו לה שלוש בקשות: שנגיע לבקר, כמובן, כי היא לא עוברת רחוק כל כך. שנדאג לאוסף הספרים של בעלה ז"ל ושנעשה אצלה סיבוב בבית, לראות מה אנחנו רוצים לאמץ לפני שהיא משכירה את דירתה ו"מפקירה" אותה לשוכרים חסרי סנטימנטים.

באשר לבקשה הראשונה, אכן ביקרנו ועוד נמשיך לבקר. האמת, הילדים אפילו לוחצים, בעיקר כי מגירת ההפתעות והממתקים מהמטבח של יהודית – עברה איתה למטבח החדש ;). לאוסף הספרים כבר מצאנו בית חדש באדיבות חברה מהשכונה שלבעלה יש תחביב מוזר – לקרוא ספרים. לא היה קל למצוא אחד כזה שגם קורא וגם מקבל ספרים ישנים, יש לציין. והבקשה השלישית נגעה כבר לצד הווינטג'י שבי, שעוצר ליד כל ערימת זבל ברחוב ומדמיין איך אפשר לשנות את חתיכת העץ הזו, מה אפשר לעשות עם הכיסא המרופט ההוא ואיך בכלל אפשר לזרוק את הקערה המדהימה ההיא?!

שולחן פורמייקה עם רגלי עץ מהממות שימש אותה במרכז המטבח יותר משלושים שנה, כי אצלם בבית מעולם לא חוו חזרה לאופנה (כמו הקאמבק של האי או השולחן במרכז המטבח). השולחן פשוט היה שם מיומם הראשון בדירה. היא-היא זו האופנה שעכשיו כולם חוזרים אליה...

עכשיו הוא אצלי J


זוג ענתיקה נוסף משך את עיניי:


מיומנויות שרכשתי אצל רויטל וייס ב
סדנת השרפרף הכי יפה הרגיעו אותי, ויכולתי לדמיין איך אני הופכת אותם לזוג חתיכים. העמדתי אותם מוכנים לפעולה. קודם צבעתי את הרגליים, אחד בצבע עץ והשני בתכלת (כמו הקופסה):


כדי לשמור על רכות המושב, החלטתי להשאיר את הריפוד הקודם ורק להוסיף מעליו בד חדש. כבר זמן רב אני עוקבת אחרי MAKE  בדים מעוצבים וממתינה לרגע שאפשוט על הסטודיו הקטן בעל הבדים המלבבים של גלית מירון. שינסתי מותניי, פיניתי בוקר ועשיתי דרכי לכפר מל"ל הצמוד להוד השרון. תמיד אפשר למצוא אצל גלית מבצעים משתלמים, ובמקרה של השרפרף גם לא צריך יותר מדי בד.
אלה הבדים שבחרתי לשרפרפים:



ואלה בדים שסתם לא יכולתי לעמוד בפני יופיים ורכשתי לי פיסה או שתיים:
כשיבשו הרגליים, פרסתי את הבד החדש, כשצד שמאל שלו כלפי מעלה. הפכתי את השרפרף עליו, ובעזרת אקדח סיכות הצמדתי את הבד החדש אחרי מתיחה (יש להקפיד על מתיחה חזקה כל העת):




אז מה אתם אומרים, שווה את ההשקעה, לא?
לימור קלר | מעצבת פנים
בקרו אותי בפייסבוק, בבניין ודיור, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest
 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

10 בינואר 2014

רעיונות לא צפויים לשימוש בלוח גיר

אחרי שהבנו שלוח גיר הוא טרנד קולוסאלי, אחרי שראינו אותו בכל מסעדה המתהדרת ב"תפריט היום" והכרנו אותו כבר בווריאציית הלוח בצורת חיה לחדר הילדים, השלט בחדר המגורים והמדבקות לצנצנות ההורים, קבלו כמה יוצאים מן הכלל.

המטבח יקבל בברכה פריטים אחדים.
מקרר בצבע לוח ירוק:

 
חזית של מדיח:
 
 
או חזית נסתרת של דלפק שממילא סופגת תמיד את סימני הרגליים ואולי נמצא לה סוף סוף פתרון ראוי:


ולמה להסתפק בחזית אחת, כשאפשר להתפרע עם כל המטבח:

שולחן קפה קטן:


עברנו למנורות פינת האוכל:
 ומה עם ראנר לשולחן:
 
כיסוי לדלת ארון החשמל:


ביצים לחג הקרוב:
 
סוסים או איילים לבביים:


אבל למה ללכת על קטן, כשאפשר ללכת על גדול הרבה יותר:

או לחגוג מאורע עם חתן וכלה, שלא הסתפקו בתוויות שם או בלוחות על השולחן וקיבלו את האורחים בשלט וולקאם ענקי:


אז מה יהיה הרעיון הבא?

 
לימור קלר

מעצבת פנים

בקרו אותי בפייסבוק, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest

 

 

 

4 בינואר 2014

כריסמס בניחוח אירופאי

סמטאותיהן של ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית שוקקות חיים בחג של החגים. סנטה היה פה וגם אני


ימים חורפיים במיוחד בתוספת סנטה קלאוס, מקבץ איילים וצלצולי פעמונים – ואפשר היה לחשוב שאנחנו באירופה. סיבוב בעקבות פסטיבל "החג של החגים" שהתקיים בחיפה נתן לא רק הרגשה רב תרבותית, אלא גרם לך לשאול את עצמך "כל זה מתרחש מדי שנה, ואני לא חלק מזה?". כבר עשרים שנה מקיימים עיריית חיפה ובית הגפן, שהוא מרכז תרבות יהודי ערבי, מעין פסטיבל רחוב של יצירות המוצגות בסמטאות שכונת ואדי ניסנאס, בגלריות שלה ובמושבה הגרמנית.

 

החג של החגים מחבר בעצם את שלושת חגי הדתות - היהדות, הנצרות והאיסלם. אפילו סנטה הרשמי של חיפה, תושב ואדי ניסנאס ונדבן בשם ניקולא עבדו, מקבל לביתו סקרנים:


 
בתיה של ואדי ניסנאס בנויים בסגנון ערבי ים תיכוני, סמטאותיה קטנות וצרות ובמרכזה שוק:




 
עד סוף דצמבר אפשר היה להתבשם מניחוחות של עתיקות, מופעים, אמני רחוב ותערוכות שאת חלקן תפגשו ממש על קירות הבניינים, וכל זה חינם לגמרי, מדי שנה:






 
שיטוט ברחוב הראשי של המושבה הגרמנית, כשמצפון מבצבצים הגנים הבהאיים ומדרום פרוס היפה בנמלים, מדגים מה הוא רובע עירוני תוסס ומזכיר לך כמה יפה יכולה להיות עיר.

 
בתים של ראשוני הטמפלרים הזכירו לי גם את שֹרונה התל אביבית, שבימים אלה ממש עמלים אנשי שימור ופועלים כדי להפוך אותה למרכז בילוי בדיוק כפי שקיים בחיפה, רק בלי כל הרעש והמאבק הציבורי שהתרחש במרכז. המושבה החיפאית שוקמה בשנות ה-90, ומשמשת היום חלק בלתי נפרד מסיורים מודרכים בעיר. הבתים המשוחזרים משני עברי השדרה התמלאו מיד בבתי עסק, והקהל מגיע בהמוניו.



אגב, אחד מהמבנים במושבה, שהוכרזו על ידי המועצה לשימור אתרים כאתרי מורשת, הוא ביתו של פרידריך קלר, סגן הקונסול של גרמניה, בשדרות בן גוריון 1. שום קשר משפחתי...


הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור. 

לימור קלר

 
בקרו אותי בפייסבוק, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest