מלוא החופן אהבה

אין אומנם זמן מתאים יותר מוולנטיינ'ס דיי כדי לחשוף את כל האהבות הכמוסות והקיטשיות ביותר בלי להיחשד בחוסר שפיות. אבל אהבה יש כל השנה, לכן הרשו לי לגלוש למתיקות קלה ולהתענג על עיצובים ברוח האהבה. רק שימו שוקולד מריר בפה, רצוי 99 אחוז, כדי שתוכלו לצלוח את התמונות הבאות בשלום.

מגמת האריגה, הסריגה, התפירה וליפוף חוטי הברזל מתלבשת יפה על לבבות, וכולם יחד מתלבשים על קיר בהיר. "קיר של זקנים", הייתה אומרת על כך אחייניתי, שבימים אלה ממש צובעת את ארבעת קירות חדרה בירוק ואדום:

מבחר חוטי תפירה בגדלים שונים מתלכדים ללב אחד גדול. טרנד תפירה, כבר אמרנו?

לפעמים לא צריך יותר משרשרת לבבות כדי לתת את האפקט המלבב:

 

ועוד שרשרת לבבות, הפעם מנייר בסגנון הקרושה. לתלייה איפה שרק תרצו:

סכריניות במיטבה. אין יותר קיטש מזה: 

על המיטה הזאת לא אמורים לישון... תחשבו לבד למה: 

 לפעמים מספיק לב אחד בחדר בוגר כדי לתת את האפקט: 

 אפשר לאהוב גם כשאיקאה מסביב: 

 קיר אחד צבעוני, שבולט על רקע האפרפרות הכללית, מספיק כדי לבטא את מלוא האהבה: 

                                      

 בתקווה שהלב כאן לא נשבר, אלא נמצא בשלב האיחוי: 

 גם את התקרה אפשר לעטר ברוח הוולנטיין:

                                      

 מדפים ברוח החג והטיפוגרפיה: 

אם הלבבות האלה לא היו ממתכת, הייתי אוכלת אותם: 

והנה רעיון איך ליצור לב כפתורים בעצמכם:

 ולמי שאוהב לאפות (אני!):

 

 

באהבה (אלא מה),

לימור קלר | מעצבת פנים
 

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

בקרו אותי באתר האישי ובבניין ודיור

 

 

 

 

חברה משובחת לקפה מעולה

יש לי חברה שהכרתי רק לפני שלוש שנים. אז עוד חשבתי שבגיל הזה, כשאני כל כך מעוצבת ומגובשת עם עצמי, כבר לא יהיו לי חברות אמת חדשות ושעליי להמשיך ולטפח את הוותיקות. הכרנו בגן של הילדים, כשהבת שלה התחברה במין קשר מסתורי כזה אל הבנים שלי. היא הייתה הבת היחידה בגן שעניינה אותם, והם היו הבנים היחידים בגן שעניינו אותה. עשינו שבתות ביחד, יצאנו לצימרים, שיחקנו בגינה וקשקשנו במסיבות יום הולדת. גם הקשר בינינו, בשלב כה מאוחר בחיים, היה טוב ונכון ופשוט זרם בלי מילים וללא הסברים.

 

תסכולה של חברתי מהדירה השכורה שלה, שבה היא אינה יכולה לגעת, שלא לדבר על שיפוץ, שיפוצון אפילו פצפון, הביא אותה לשדרג קטעים-קטעים בבית. החפצים שאספה עם השנים והחיבור שלה לאסתטיקה מורגשים, אך הדירה המרופטת-משהו לא מאפשרת לה להחצין את טעמה המשובח.

בין הפוך אחד לקפה מקינאטה שני, שגם אותו היא מכינה בעצמה עם כל הכלים המתאימים שיש לה ככה סתם במקרה במטבח, היא החליפה ידיות בשידה יפה בפינת האוכל, ריפדה מחדש כורסה, שלחה ספה ישנה לניקוי, מסגרה תמונה אחת ותלתה אייל אחר. כל זה בתהליך שנמשך שנה, אבל המוטיב שחזר על עצמו תמיד, הוא זר הפרחים שהיא קונה למשפחתה מדי שבוע, כמה שעות לפני כניסת השבת. אחרי ההפוך המשותף בבית הקפה השכונתי, כמובן.

סיור באיקאה, עם הפוך קטן (שוב) וכריך סלמון משובח בצד (חצי-חצי), הוביל אותנו לבחור יחד כמה כריות לסלון, כדי לתת את הטאץ' האחרון לשדרוג המיוחל. כי גם מאיקאה אפשר להוציא שילובים לא רעים בכלל.

 

וגם לנסיכה בחרנו שטיח נסיכי במיוחד, שלא תשב על רצפה קרירה בחורף:

 

שבת שלום לך, חברה משובחת.

 

לימור קלר | מעצבת פנים

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

איפה עוד תוכלו לעקוב אחריי?
באתר האישי www.lkdesign.co.il
ובבניין ודיור

 

 

 

 

שדרוג לשרפרפים הישנים

כשיהודית, שכנתי הקשישה והצמודה, עברה לדיור מוגן, היו לה שלוש בקשות: שנגיע לבקר, כמובן, כי היא לא עוברת רחוק כל כך. שנדאג לאוסף הספרים של בעלה ז"ל ושנעשה אצלה סיבוב בבית, לראות מה אנחנו רוצים לאמץ לפני שהיא משכירה את דירתה ו"מפקירה" אותה לשוכרים חסרי סנטימנטים.

באשר לבקשה הראשונה, אכן ביקרנו ועוד נמשיך לבקר. האמת, הילדים אפילו לוחצים, בעיקר כי מגירת ההפתעות והממתקים מהמטבח של יהודית – עברה איתה למטבח החדש ;). לאוסף הספרים כבר מצאנו בית חדש באדיבות חברה מהשכונה שלבעלה יש תחביב מוזר – לקרוא ספרים. לא היה קל למצוא אחד כזה שגם קורא וגם מקבל ספרים ישנים, יש לציין. והבקשה השלישית נגעה כבר לצד הווינטג'י שבי, שעוצר ליד כל ערימת זבל ברחוב ומדמיין איך אפשר לשנות את חתיכת העץ הזו, מה אפשר לעשות עם הכיסא המרופט ההוא ואיך בכלל אפשר לזרוק את הקערה המדהימה ההיא?!

שולחן פורמייקה עם רגלי עץ מהממות שימש אותה במרכז המטבח יותר משלושים שנה, כי אצלם בבית מעולם לא חוו חזרה לאופנה (כמו הקאמבק של האי או השולחן במרכז המטבח). השולחן פשוט היה שם מיומם הראשון בדירה. היא-היא זו האופנה שעכשיו כולם חוזרים אליה...

עכשיו הוא אצלי J

זוג ענתיקה נוסף משך את עיניי:

מיומנויות שרכשתי אצל רויטל וייס בסדנת השרפרף הכי יפה הרגיעו אותי, ויכולתי לדמיין איך אני הופכת אותם לזוג חתיכים. העמדתי אותם מוכנים לפעולה. קודם צבעתי את הרגליים, אחד בצבע עץ והשני בתכלת (כמו הקופסה):

כדי לשמור על רכות המושב, החלטתי להשאיר את הריפוד הקודם ורק להוסיף מעליו בד חדש. כבר זמן רב אני עוקבת אחרי MAKE  בדים מעוצבים וממתינה לרגע שאפשוט על הסטודיו הקטן בעל הבדים המלבבים של גלית מירון. שינסתי מותניי, פיניתי בוקר ועשיתי דרכי לכפר מל"ל הצמוד להוד השרון. תמיד אפשר למצוא אצל גלית מבצעים משתלמים, ובמקרה של השרפרף גם לא צריך יותר מדי בד.
אלה הבדים שבחרתי לשרפרפים:

ואלה בדים שסתם לא יכולתי לעמוד בפני יופיים ורכשתי לי פיסה או שתיים:

כשיבשו הרגליים, פרסתי את הבד החדש, כשצד שמאל שלו כלפי מעלה. הפכתי את השרפרף עליו, ובעזרת אקדח סיכות הצמדתי את הבד החדש אחרי מתיחה (יש להקפיד על מתיחה חזקה כל העת):

אז מה אתם אומרים, שווה את ההשקעה, לא?

לימור קלר | מעצבת פנים

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

בקרו אותי בפייסבוק, בבניין ודיור, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רעיונות לא צפויים לשימוש בלוח גיר

אחרי שהבנו שלוח גיר הוא טרנד קולוסאלי, אחרי שראינו אותו בכל מסעדה המתהדרת ב"תפריט היום" והכרנו אותו כבר בווריאציית הלוח בצורת חיה לחדר הילדים, השלט בחדר המגורים והמדבקות לצנצנות ההורים, קבלו כמה יוצאים מן הכלל.

המטבח יקבל בברכה פריטים אחדים.

מקרר בצבע לוח ירוק:

 

חזית של מדיח:

 

 

או חזית נסתרת של דלפק שממילא סופגת תמיד את סימני הרגליים ואולי נמצא לה סוף סוף פתרון ראוי:

ולמה להסתפק בחזית אחת, כשאפשר להתפרע עם כל המטבח:

שולחן קפה קטן:

עברנו למנורות פינת האוכל:

 ומה עם ראנר לשולחן:

 
כיסוי לדלת ארון החשמל:

ביצים לחג הקרוב:

 

סוסים או איילים לבביים:

אבל למה ללכת על קטן, כשאפשר ללכת על גדול הרבה יותר:

או לחגוג מאורע עם חתן וכלה, שלא הסתפקו בתוויות שם או בלוחות על השולחן וקיבלו את האורחים בשלט וולקאם ענקי:

אז מה יהיה הרעיון הבא?

 

לימור קלר

מעצבת פנים

בקרו אותי בפייסבוק, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest

 

 

 

כריסמס בניחוח אירופאי

סמטאותיהן של ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית שוקקות חיים בחג של החגים. סנטה היה פה וגם אני

ימים חורפיים במיוחד בתוספת סנטה קלאוס, מקבץ איילים וצלצולי פעמונים – ואפשר היה לחשוב שאנחנו באירופה. סיבוב בעקבות פסטיבל "החג של החגים" שהתקיים בחיפה נתן לא רק הרגשה רב תרבותית, אלא גרם לך לשאול את עצמך "כל זה מתרחש מדי שנה, ואני לא חלק מזה?". כבר עשרים שנה מקיימים עיריית חיפה ובית הגפן, שהוא מרכז תרבות יהודי ערבי, מעין פסטיבל רחוב של יצירות המוצגות בסמטאות שכונת ואדי ניסנאס, בגלריות שלה ובמושבה הגרמנית.

 

החג של החגים מחבר בעצם את שלושת חגי הדתות - היהדות, הנצרות והאיסלם. אפילו סנטה הרשמי של חיפה, תושב ואדי ניסנאס ונדבן בשם ניקולא עבדו, מקבל לביתו סקרנים:

 

בתיה של ואדי ניסנאס בנויים בסגנון ערבי ים תיכוני, סמטאותיה קטנות וצרות ובמרכזה שוק:

 

עד סוף דצמבר אפשר היה להתבשם מניחוחות של עתיקות, מופעים, אמני רחוב ותערוכות שאת חלקן תפגשו ממש על קירות הבניינים, וכל זה חינם לגמרי, מדי שנה:

 

שיטוט ברחוב הראשי של המושבה הגרמנית, כשמצפון מבצבצים הגנים הבהאיים ומדרום פרוס היפה בנמלים, מדגים מה הוא רובע עירוני תוסס ומזכיר לך כמה יפה יכולה להיות עיר.

 

בתים של ראשוני הטמפלרים הזכירו לי גם את שֹרונה התל אביבית, שבימים אלה ממש עמלים אנשי שימור ופועלים כדי להפוך אותה למרכז בילוי בדיוק כפי שקיים בחיפה, רק בלי כל הרעש והמאבק הציבורי שהתרחש במרכז. המושבה החיפאית שוקמה בשנות ה-90, ומשמשת היום חלק בלתי נפרד מסיורים מודרכים בעיר. הבתים המשוחזרים משני עברי השדרה התמלאו מיד בבתי עסק, והקהל מגיע בהמוניו.

אגב, אחד מהמבנים במושבה, שהוכרזו על ידי המועצה לשימור אתרים כאתרי מורשת, הוא ביתו של פרידריך קלר, סגן הקונסול של גרמניה, בשדרות בן גוריון 1. שום קשר משפחתי...


הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור. 

לימור קלר

 

בקרו אותי בפייסבוק, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest