מלוא החופן אהבה

אין אומנם זמן מתאים יותר מוולנטיינ'ס דיי כדי לחשוף את כל האהבות הכמוסות והקיטשיות ביותר בלי להיחשד בחוסר שפיות. אבל אהבה יש כל השנה, לכן הרשו לי לגלוש למתיקות קלה ולהתענג על עיצובים ברוח האהבה. רק שימו שוקולד מריר בפה, רצוי 99 אחוז, כדי שתוכלו לצלוח את התמונות הבאות בשלום.

מגמת האריגה, הסריגה, התפירה וליפוף חוטי הברזל מתלבשת יפה על לבבות, וכולם יחד מתלבשים על קיר בהיר. "קיר של זקנים", הייתה אומרת על כך אחייניתי, שבימים אלה ממש צובעת את ארבעת קירות חדרה בירוק ואדום:

מבחר חוטי תפירה בגדלים שונים מתלכדים ללב אחד גדול. טרנד תפירה, כבר אמרנו?

לפעמים לא צריך יותר משרשרת לבבות כדי לתת את האפקט המלבב:

 

ועוד שרשרת לבבות, הפעם מנייר בסגנון הקרושה. לתלייה איפה שרק תרצו:

סכריניות במיטבה. אין יותר קיטש מזה: 

על המיטה הזאת לא אמורים לישון... תחשבו לבד למה: 

 לפעמים מספיק לב אחד בחדר בוגר כדי לתת את האפקט: 

 אפשר לאהוב גם כשאיקאה מסביב: 

 קיר אחד צבעוני, שבולט על רקע האפרפרות הכללית, מספיק כדי לבטא את מלוא האהבה: 

                                      

 בתקווה שהלב כאן לא נשבר, אלא נמצא בשלב האיחוי: 

 גם את התקרה אפשר לעטר ברוח הוולנטיין:

                                      

 מדפים ברוח החג והטיפוגרפיה: 

אם הלבבות האלה לא היו ממתכת, הייתי אוכלת אותם: 

והנה רעיון איך ליצור לב כפתורים בעצמכם:

 ולמי שאוהב לאפות (אני!):

 

 

באהבה (אלא מה),

לימור קלר | מעצבת פנים
 

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

בקרו אותי באתר האישי ובבניין ודיור

 

 

 

 

חברה משובחת לקפה מעולה

יש לי חברה שהכרתי רק לפני שלוש שנים. אז עוד חשבתי שבגיל הזה, כשאני כל כך מעוצבת ומגובשת עם עצמי, כבר לא יהיו לי חברות אמת חדשות ושעליי להמשיך ולטפח את הוותיקות. הכרנו בגן של הילדים, כשהבת שלה התחברה במין קשר מסתורי כזה אל הבנים שלי. היא הייתה הבת היחידה בגן שעניינה אותם, והם היו הבנים היחידים בגן שעניינו אותה. עשינו שבתות ביחד, יצאנו לצימרים, שיחקנו בגינה וקשקשנו במסיבות יום הולדת. גם הקשר בינינו, בשלב כה מאוחר בחיים, היה טוב ונכון ופשוט זרם בלי מילים וללא הסברים.

 

תסכולה של חברתי מהדירה השכורה שלה, שבה היא אינה יכולה לגעת, שלא לדבר על שיפוץ, שיפוצון אפילו פצפון, הביא אותה לשדרג קטעים-קטעים בבית. החפצים שאספה עם השנים והחיבור שלה לאסתטיקה מורגשים, אך הדירה המרופטת-משהו לא מאפשרת לה להחצין את טעמה המשובח.

בין הפוך אחד לקפה מקינאטה שני, שגם אותו היא מכינה בעצמה עם כל הכלים המתאימים שיש לה ככה סתם במקרה במטבח, היא החליפה ידיות בשידה יפה בפינת האוכל, ריפדה מחדש כורסה, שלחה ספה ישנה לניקוי, מסגרה תמונה אחת ותלתה אייל אחר. כל זה בתהליך שנמשך שנה, אבל המוטיב שחזר על עצמו תמיד, הוא זר הפרחים שהיא קונה למשפחתה מדי שבוע, כמה שעות לפני כניסת השבת. אחרי ההפוך המשותף בבית הקפה השכונתי, כמובן.

סיור באיקאה, עם הפוך קטן (שוב) וכריך סלמון משובח בצד (חצי-חצי), הוביל אותנו לבחור יחד כמה כריות לסלון, כדי לתת את הטאץ' האחרון לשדרוג המיוחל. כי גם מאיקאה אפשר להוציא שילובים לא רעים בכלל.

 

וגם לנסיכה בחרנו שטיח נסיכי במיוחד, שלא תשב על רצפה קרירה בחורף:

 

שבת שלום לך, חברה משובחת.

 

לימור קלר | מעצבת פנים

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

איפה עוד תוכלו לעקוב אחריי?
באתר האישי www.lkdesign.co.il
ובבניין ודיור