פשפשים לחג

שולחן חג מוטרף לערב החג כמיטב המסורת הווינטג'ית. פייר, לא הייתם מאמצים אחד כזה?

אין כמו פסח כדי לתהות על קנקנם של הכלים, הסרוויסים והסטים שיאכלסו את שולחן החג המשפחתי. אחרי שמלבנים את כל ההתלבטויות והמחלוקות הקשורות לחג, נשאר קצת זמן לחשוב על השולחן עצמו. באיזה שולחן נשתמש, איזו מפה תונח עליו, כמה אורחים יסבו אליו, איך נקשט אותו... גם אני רציתי שולחן חג, אבל מוטרף. לא כזה שישמש אותי ואת משפחתי בחג, אלא כזה שיכיל את אחד הטרנדים העיצוביים הלוהטים של הזמן האחרון – שוקי הפשפשים. אז החלטתי להכניס את השוק פנימה, על כל המשתמע ממנו.

ההודעה על מעבר חנות הווינטג' ברוקנט (בְּרוקָנְט בהולנדית: Second hand goods) לרשפון, שנחתה אצלי במייל באחד מסופי השבוע האחרונים, חיברה לי את כל הקצוות. חוץ מזה שהחנות קרובה יותר לבית מהחנות במתחם נוגה, ויש לצידה שפע חנייה, בניגוד לתמרונים שהיה צריך לעשות בתל אביב, הפריטים שמייבאות שרון ומיכל מהולנד יכולים להתאים בול לשולחן מחוץ לקופסה. דרישות המינימום היו שולחן, אור יום וכמובן רוח שוק. ידעתי שכשאגיע לשרון, כבר נסתדר.

 

שולחן הכתיבה המודולרי שמשמש את שרון בחנות הקטנה מורכב מפלטת עץ פריקה שמונחת על שתי שידות מגירות. הוא תאם את המחשבה שלי לעצב שולחן אחר, שונה, כשאפילו השולחן לא סטנדרטי. מצאנו את הצד המחוספס יותר של הפלטה, והלבשנו אותה ברשת לולים, שהיא עוד טרנד רותח במטבחים כפריים, ארונות, ויטרינות ועוד.

 

כשני מרכזי שולחן בחרנו מאזניים מסיביים ומכונת תפירה מתוצרת זינגר – שניהם עתיקים ויפהפיים כמיטב המסורת הפשפשית. כדי לא לחרוג מרוח השוק, הוספנו לימונים וזר פרחים.

 

מתברר שסלילי חוטים מכל סוג הם פריטי דקורציה שמופיעים ברבים מהמגזינים לעיצוב. לשרון ולמיכל יש פטיש סלילים בלתי מוסבר, וביתה של שרון, למשל, מלא בסלילים שמונחים כך סתם בסלסלות במקומות שונים בבית.

לכל סועד הנחנו צלחת אמאייל לבנה, ועליה קופסת פח ממבחר הקופסאות בחנות. הכי לא טריוויאלי לאכילה... כסכו"ם נבחרו חוטי סלילים קטנים, שגם הם יכולים להתאגד כמקבץ ולהתמקם בקערה יפה בבית.

ומה ישתו אורחי שולחן החג הקונספטואלי שלנו? ישירות מהסיפון או מהסיפולוקס האישי. אחד לכל אחד.

יש הבדל בין סיפון לסיפולוקס, הסבירה שרון. את הסיפונים אי אפשר לפתוח וכדי למלא אותם היה צריך לחזור למפעל, ואת הסיפולוקסים, אלה שגם ההורים שלנו קיבלו לחתונה, התאימו כבר לשימוש ביתי:

הוספנו לשולחן בקבוקי בית מרקחת גדולים וכלי אמאייל שונים, וקיבלנו שולחן שוק מושלם.

 

סוכריות HEMA הן ממתק מוכר בהולנד ונמכרות כך, עם הצנצנת. אצל שרון תמיד תמצאו אחת סגורה ושנייה פתוחה, לכיבוד:

כמו הרבה פריטים בשוקי פשפשים, שהיום איננו מכירים אבל פעם היה להם שימוש יעיל, כך הוא בקבוק הזכוכית הירקרק (משמאל). בתחתיתו פעור חור, ומסביבו, בצד הפנימי, מורחים דבש או ממרח מתוק, וכך נלכדים בו זבובים ודבורים:

שרון צוייג ומיכל עמיר מורבסקי הכירו בהולנד, כשהתגוררו שם עם משפחותיהן ושלחו את הילדים לבית הספר הבינלאומי שבו למדו ילדי הקהילה הישראלית. טיולי השווקים המשותפים שלהן, וגם ההבנה כי רוב פריטי הווינטג' בארץ נראים פחות או יותר אותו דבר, גרמו להן לאחד את אהבתן ולפתוח יחד עסק לפני כשנה, שיביא סוג של בשורה. בינתיים חזרה שרון הביתה, לארץ, ומיכל נשארה בהולנד, וכך הן מנהלות יחד את ברוקנט במין בינלאומיות כזאת – היא משם, תרה אחרי סחורה משובחת, וזו מפה, אחראית על החנות. מדי כמה זמן הן נפגשות שם, כדי לדוג יחד תוצרת "טרייה" (שרון: "היום כשאני נוסעת, זה רק לצורך העסק") או כאן, כדי להשתתף באירועי מכירות כמו הקולאז' האחרון של קרן שביט בגני התערוכה, שהצריך משתיהן עבודה אינטנסיבית.

במהלך השיחה בינינו הופתענו לגלות שלמדנו באותה שכבה בתיכון. החוויות שלקחנו איתנו היו אומנם שונות (היא בילתה בים עם החבר'ה, אצלי ראו בעיקר עשן עם הספרים), אבל אנחנו חולקות לא מעט מכרים קרובים.

וקצת על הדוגמנים שהשתתפו בשולחן החג שלנו:

כיסא תלמיד עתיק מעץ, נמוך מהרגיל – 699 שקל
כיסא עץ מרופד בבד ירוק – 540 שקל
שרפרף גבוה – 1,360 שקל
מכונת תפירה זינגר – 220 שקל
מאזני מתכת – 610 שקל
בקבוק תרופות ישן – 250 שקל
סיפונים וסיפולוקסים – 300-200 שקל
בקבוק זכוכית המשמש כלוכד זבובים ודבורים (יש לו חור בתחתית) – 130 שקל
סלילים של חוטי כותנה – מ-20 שקל ללבנים ועד 250 שקל לבומבסטיים
משקל תלוי לשקילה עד 500 ק"ג – 1,100 שקל
קופסאות פח צבעוניות - 100-40 שקל
צנצנת סוכריות HEMA - 135 שקל
רשת לולים – 10 שקלים למטר רץ בחנויות לחומרי בנייה

 שיהיה חג שמח!

 לימור קלר | מעצבת פנים

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

בקרו אותי בפייסבוק, בבניין ודיור, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest

על גלגלים

ביקור בתערוכת האופניים מעלה תהייה, איפה באמת מניחים את הכלי המסיבי הזה בבית

תערוכת האופניים שננעלה השבוע במוזיאון העיצוב בחולון, התחברה לי היטב עם כל האופניים האלה שנמצאים אצלי בראש הרבה זמן. זה מתחיל בסוגיה כבדת המשקל, תרתי משמע, אם לרכוב או לא ועל איזה אופניים – רטרו, "איט-לקיים" או בכלל חשמליים. זה ממשיך במקום אחסון של אופניים, שאם הם עולים או נכנסים איתכם הביתה, צריך למצוא להם מקום ראוי כדי שלא ייזרקו בחדר המדרגות, בלובי הכניסה, במרפסת או בסלון. וזה מגיע לאופניים כפריט עיצובי שהופך לחלק מהבית, אפילו בפן האסתטי (יש גם גרסאות וינטג', שנמכרות למשל בחנות וינטג'מניה בנווה ימין).

את הכבוד לאופניים נתן מוזיאון העיצוב, בסקירת תולדותיהם מימי האחים רייט ועד ימינו אנו, על האולימפיאדות, המרוצים ושעות הפנאי. לא פשוט לקחת איתך ילדים שכל מה שהם מבקשים הוא לעלות / לרוץ / להשתרע ואף לחלוץ נעליים (בחיי, הזאטוט ביקש מהשומרת והיא כמעט הסכימה, עד שראתה שהוא מטפס על הפוף האדום והמזמין):

 

צילומים: לימור קלר

אופניים הם כלי מסיבי לא רק במשקל אלא גם בנוכחות שלהם, ולכן יש כאלה שחשבו לשלב אותם כחלק מהעיצוב. הנה זוג אופניים שמצאו את עצמם בנישה הממוקמת במבואת הכניסה של הבית:

מקור

במבואת הכניסה הזאת, הצמודה למטבח, מצאו לאופניים שימוש יעיל:

מקור

האזור הלא מנוצל שמתחת למדרגות יכול לשמש כמקום אחסון נפלא, אבל לאו דווקא בהעמדת האופניים אלא גם הוא בתלייה:

 

מקור

בחדר העבודה נמצא מקום אחסון מעולה לשני זוגות. גם המתלה עצמו הוא מחזור משובח בפני עצמו:

 

מקור

אם התלבטתם מה לתלות מעל המדף הפתוח במטבח, הנה אופציה:

מקור

אפילו בסלון אפשר למצוא להם מקום, וזה גם לא נורא כל כך:

מקור

בחלק האחורי של הבית היפה הזה הוקדש אזור אחסון שלם למשוגעי האופניים:

מקור

מי שלא אוהב את המראה החשוף יכול פשוט לבנות לו ארון:

מקור

ומי שאוהב את המראה, אבל לא ממש מחזיק באופניים, יכול להסתפק בטפט:

צילום: מעודד צבעים

עוד כמה רעיונות להשראה ותעוזה, שמראים עד כמה האופניים הם חלק מחיינו המעוצבים, תמצאו כאן.

אגב, שריינו ביקור נוסף במוזיאון העיצוב בחולון, שבחול המועד פסח מתכוון לפתוח את שעריו (חינם לכבוד שבוע העיצוב) לתערוכה "משחקים במוזיאון העיצוב". יהיה אפשר לעקוב אחרי דמותו המאוירת של הילד ב-24 ספרי ילדים, לקבל מושג על עולם מגרשי המשחקים ההולך ונעלם וגם להתנסות באתגרי חושים מגן המשחקים.

 לימור קלר | מעצבת פנים

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

בקרו אותי בפייסבוק, בבניין ודיור, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest

 

 

 

 

 

שלד, לא שלג

אחרי שפנטז על דארת ויידר, עבר למאסטר יודה, והסתפק בלוחם חלל, פסק הזאטוט: שלד! (מאיפה הם מקבלים את הרעיונות שלהם?!) האחים הגדולים התחילו מיד להסתלבט: "תלבש תחתונים ותצא כמו שאתה, אתה כבר שלד...", ואני בלי להסס, נברתי בארגז האביזרים של פורים, שמלווה אותנו זה שנים, ו... בינגו! מצאתי שם מסכת שלד.

  

איך ממשיכים מכאן? שיטוט קצר ברשת העלה תחפושות הלואין חמודות, שמהן אימצתי כמה עצמות בודדות וצלעות קטנות. כי לא ממש צריך את האגן ואת כל עצמות השלד.

ציירתי על נייר ופיסות עיתון שהיו לידי (גם משהו שלא תמיד אפשר למצוא זמין בימינו) את הצורות בקנה מידה של 1:1:

 

הצמדתי הוראות ביצוע (לבן X10 , לבן X4 וכאלה) והעברתי לאמי לגזירה ותפירה. הוצאתי מהארון את החליפה השחורה מהתחפושת של השנה שעברה, ואחרי פרימה של החרבות שהיו עליה אז, קיבלתי בחזרה את התחפושת שלמה:

 

ככה זה כשאמא שלך תופרת... ובכל זאת, כשמייצרים ומאלתרים במקום לקנות, זה הכי כיף:

 

פורים שמח! :)

לימור קלר | מעצבת פנים

 http://www.lkdesign.co.il/

 

 

מלוא החופן אהבה

אין אומנם זמן מתאים יותר מוולנטיינ'ס דיי כדי לחשוף את כל האהבות הכמוסות והקיטשיות ביותר בלי להיחשד בחוסר שפיות. אבל אהבה יש כל השנה, לכן הרשו לי לגלוש למתיקות קלה ולהתענג על עיצובים ברוח האהבה. רק שימו שוקולד מריר בפה, רצוי 99 אחוז, כדי שתוכלו לצלוח את התמונות הבאות בשלום.

מגמת האריגה, הסריגה, התפירה וליפוף חוטי הברזל מתלבשת יפה על לבבות, וכולם יחד מתלבשים על קיר בהיר. "קיר של זקנים", הייתה אומרת על כך אחייניתי, שבימים אלה ממש צובעת את ארבעת קירות חדרה בירוק ואדום:

מבחר חוטי תפירה בגדלים שונים מתלכדים ללב אחד גדול. טרנד תפירה, כבר אמרנו?

לפעמים לא צריך יותר משרשרת לבבות כדי לתת את האפקט המלבב:

 

ועוד שרשרת לבבות, הפעם מנייר בסגנון הקרושה. לתלייה איפה שרק תרצו:

סכריניות במיטבה. אין יותר קיטש מזה: 

על המיטה הזאת לא אמורים לישון... תחשבו לבד למה: 

 לפעמים מספיק לב אחד בחדר בוגר כדי לתת את האפקט: 

 אפשר לאהוב גם כשאיקאה מסביב: 

 קיר אחד צבעוני, שבולט על רקע האפרפרות הכללית, מספיק כדי לבטא את מלוא האהבה: 

                                      

 בתקווה שהלב כאן לא נשבר, אלא נמצא בשלב האיחוי: 

 גם את התקרה אפשר לעטר ברוח הוולנטיין:

                                      

 מדפים ברוח החג והטיפוגרפיה: 

אם הלבבות האלה לא היו ממתכת, הייתי אוכלת אותם: 

והנה רעיון איך ליצור לב כפתורים בעצמכם:

 ולמי שאוהב לאפות (אני!):

 

 

באהבה (אלא מה),

לימור קלר | מעצבת פנים
 

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

בקרו אותי באתר האישי ובבניין ודיור

 

 

 

 

חברה משובחת לקפה מעולה

יש לי חברה שהכרתי רק לפני שלוש שנים. אז עוד חשבתי שבגיל הזה, כשאני כל כך מעוצבת ומגובשת עם עצמי, כבר לא יהיו לי חברות אמת חדשות ושעליי להמשיך ולטפח את הוותיקות. הכרנו בגן של הילדים, כשהבת שלה התחברה במין קשר מסתורי כזה אל הבנים שלי. היא הייתה הבת היחידה בגן שעניינה אותם, והם היו הבנים היחידים בגן שעניינו אותה. עשינו שבתות ביחד, יצאנו לצימרים, שיחקנו בגינה וקשקשנו במסיבות יום הולדת. גם הקשר בינינו, בשלב כה מאוחר בחיים, היה טוב ונכון ופשוט זרם בלי מילים וללא הסברים.

 

תסכולה של חברתי מהדירה השכורה שלה, שבה היא אינה יכולה לגעת, שלא לדבר על שיפוץ, שיפוצון אפילו פצפון, הביא אותה לשדרג קטעים-קטעים בבית. החפצים שאספה עם השנים והחיבור שלה לאסתטיקה מורגשים, אך הדירה המרופטת-משהו לא מאפשרת לה להחצין את טעמה המשובח.

בין הפוך אחד לקפה מקינאטה שני, שגם אותו היא מכינה בעצמה עם כל הכלים המתאימים שיש לה ככה סתם במקרה במטבח, היא החליפה ידיות בשידה יפה בפינת האוכל, ריפדה מחדש כורסה, שלחה ספה ישנה לניקוי, מסגרה תמונה אחת ותלתה אייל אחר. כל זה בתהליך שנמשך שנה, אבל המוטיב שחזר על עצמו תמיד, הוא זר הפרחים שהיא קונה למשפחתה מדי שבוע, כמה שעות לפני כניסת השבת. אחרי ההפוך המשותף בבית הקפה השכונתי, כמובן.

סיור באיקאה, עם הפוך קטן (שוב) וכריך סלמון משובח בצד (חצי-חצי), הוביל אותנו לבחור יחד כמה כריות לסלון, כדי לתת את הטאץ' האחרון לשדרוג המיוחל. כי גם מאיקאה אפשר להוציא שילובים לא רעים בכלל.

 

וגם לנסיכה בחרנו שטיח נסיכי במיוחד, שלא תשב על רצפה קרירה בחורף:

 

שבת שלום לך, חברה משובחת.

 

לימור קלר | מעצבת פנים

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

איפה עוד תוכלו לעקוב אחריי?
באתר האישי www.lkdesign.co.il
ובבניין ודיור