13 באפריל 2014

פשפשים לחג

שולחן חג מוטרף לערב החג כמיטב המסורת הווינטג'ית. פייר, לא הייתם מאמצים אחד כזה?

אין כמו פסח כדי לתהות על קנקנם של הכלים, הסרוויסים והסטים שיאכלסו את שולחן החג המשפחתי. אחרי שמלבנים את כל ההתלבטויות והמחלוקות הקשורות לחג, נשאר קצת זמן לחשוב על השולחן עצמו. באיזה שולחן נשתמש, איזו מפה תונח עליו, כמה אורחים יסבו אליו, איך נקשט אותו... גם אני רציתי שולחן חג, אבל מוטרף. לא כזה שישמש אותי ואת משפחתי בחג, אלא כזה שיכיל את אחד הטרנדים העיצוביים הלוהטים של הזמן האחרון – שוקי הפשפשים. אז החלטתי להכניס את השוק פנימה, על כל המשתמע ממנו.

ההודעה על מעבר חנות הווינטג' ברוקנט (בְּרוקָנְט בהולנדית: Second hand goods) לרשפון, שנחתה אצלי במייל באחד מסופי השבוע האחרונים, חיברה לי את כל הקצוות. חוץ מזה שהחנות קרובה יותר לבית מהחנות במתחם נוגה, ויש לצידה שפע חנייה, בניגוד לתמרונים שהיה צריך לעשות בתל אביב, הפריטים שמייבאות שרון ומיכל מהולנד יכולים להתאים בול לשולחן מחוץ לקופסה. דרישות המינימום היו שולחן, אור יום וכמובן רוח שוק. ידעתי שכשאגיע לשרון, כבר נסתדר.

 

שולחן הכתיבה המודולרי שמשמש את שרון בחנות הקטנה מורכב מפלטת עץ פריקה שמונחת על שתי שידות מגירות. הוא תאם את המחשבה שלי לעצב שולחן אחר, שונה, כשאפילו השולחן לא סטנדרטי. מצאנו את הצד המחוספס יותר של הפלטה, והלבשנו אותה ברשת לולים, שהיא עוד טרנד רותח במטבחים כפריים, ארונות, ויטרינות ועוד.


 
כשני מרכזי שולחן בחרנו מאזניים מסיביים ומכונת תפירה מתוצרת זינגר – שניהם עתיקים ויפהפיים כמיטב המסורת הפשפשית. כדי לא לחרוג מרוח השוק, הוספנו לימונים וזר פרחים.


 
מתברר שסלילי חוטים מכל סוג הם פריטי דקורציה שמופיעים ברבים מהמגזינים לעיצוב. לשרון ולמיכל יש פטיש סלילים בלתי מוסבר, וביתה של שרון, למשל, מלא בסלילים שמונחים כך סתם בסלסלות במקומות שונים בבית.


לכל סועד הנחנו צלחת אמאייל לבנה, ועליה קופסת פח ממבחר הקופסאות בחנות. הכי לא טריוויאלי לאכילה... כסכו"ם נבחרו חוטי סלילים קטנים, שגם הם יכולים להתאגד כמקבץ ולהתמקם בקערה יפה בבית.




ומה ישתו אורחי שולחן החג הקונספטואלי שלנו? ישירות מהסיפון או מהסיפולוקס האישי. אחד לכל אחד.

יש הבדל בין סיפון לסיפולוקס, הסבירה שרון. את הסיפונים אי אפשר לפתוח וכדי למלא אותם היה צריך לחזור למפעל, ואת הסיפולוקסים, אלה שגם ההורים שלנו קיבלו לחתונה, התאימו כבר לשימוש ביתי:






הוספנו לשולחן בקבוקי בית מרקחת גדולים וכלי אמאייל שונים, וקיבלנו שולחן שוק מושלם.




 
סוכריות HEMA הן ממתק מוכר בהולנד ונמכרות כך, עם הצנצנת. אצל שרון תמיד תמצאו אחת סגורה ושנייה פתוחה, לכיבוד:




כמו הרבה פריטים בשוקי פשפשים, שהיום איננו מכירים אבל פעם היה להם שימוש יעיל, כך הוא בקבוק הזכוכית הירקרק (משמאל). בתחתיתו פעור חור, ומסביבו, בצד הפנימי, מורחים דבש או ממרח מתוק, וכך נלכדים בו זבובים ודבורים:


שרון צוייג ומיכל עמיר מורבסקי הכירו בהולנד, כשהתגוררו שם עם משפחותיהן ושלחו את הילדים לבית הספר הבינלאומי שבו למדו ילדי הקהילה הישראלית. טיולי השווקים המשותפים שלהן, וגם ההבנה כי רוב פריטי הווינטג' בארץ נראים פחות או יותר אותו דבר, גרמו להן לאחד את אהבתן ולפתוח יחד עסק לפני כשנה, שיביא סוג של בשורה. בינתיים חזרה שרון הביתה, לארץ, ומיכל נשארה בהולנד, וכך הן מנהלות יחד את ברוקנט במין בינלאומיות כזאת – היא משם, תרה אחרי סחורה משובחת, וזו מפה, אחראית על החנות. מדי כמה זמן הן נפגשות שם, כדי לדוג יחד תוצרת "טרייה" (שרון: "היום כשאני נוסעת, זה רק לצורך העסק") או כאן, כדי להשתתף באירועי מכירות כמו הקולאז' האחרון של קרן שביט בגני התערוכה, שהצריך משתיהן עבודה אינטנסיבית.


במהלך השיחה בינינו הופתענו לגלות שלמדנו באותה שכבה בתיכון. החוויות שלקחנו איתנו היו אומנם שונות (היא בילתה בים עם החבר'ה, אצלי ראו בעיקר עשן עם הספרים), אבל אנחנו חולקות לא מעט מכרים קרובים.

וקצת על הדוגמנים שהשתתפו בשולחן החג שלנו:
כיסא תלמיד עתיק מעץ, נמוך מהרגיל – 699 שקל
כיסא עץ מרופד בבד ירוק – 540 שקל
שרפרף גבוה – 1,360 שקל
מכונת תפירה זינגר – 220 שקל
מאזני מתכת – 610 שקל
בקבוק תרופות ישן – 250 שקל
סיפונים וסיפולוקסים – 300-200 שקל
בקבוק זכוכית המשמש כלוכד זבובים ודבורים (יש לו חור בתחתית) – 130 שקל
סלילים של חוטי כותנה – מ-20 שקל ללבנים ועד 250 שקל לבומבסטיים
משקל תלוי לשקילה עד 500 ק"ג – 1,100 שקל
קופסאות פח צבעוניות - 100-40 שקל
צנצנת סוכריות HEMA - 135 שקל
רשת לולים – 10 שקלים למטר רץ בחנויות לחומרי בנייה

 שיהיה חג שמח!

 לימור קלר | מעצבת פנים


בקרו אותי בפייסבוק, בבניין ודיור, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest