ממתקי קיץ

אחרי ששככה הסערה, הגיע זמנם של הדברים הנעימים לצוץ החוצה. הפקה מעוצבת ורעננה לימי הקיץ שנותרו

יש שלושה דברים שעושים לי טוב על הלב וגורמים לי רגעי אושר קטנים ביום יום (חוץ מדברי החוכמה של הילדים, הציורים שהם מביאים מהגן והתעודות בסוף השנה...) – קפה מוקדם בבוקר, אבל כזה הפוך, דל שומן ולא חזק, עם קצף טוב, רצוי בבית הקפה השכונתי; בדים בשלל צבעים, רצוי כשהם עוטפים כריות; וכלי וינטג'. כשהפציע הקיץ, הגיע יחד איתו הרצון להתרענן במשקה קר, עם אותו בית קפה ובלי לפסוח כמובן על העונג שיש בישיבה לצד כריות יפות. כל אלה אותתו לי לקחת את עצמי ואת כל המרכיבים האלה, לשלוף את המצלמה ולתקתק הפקה קסומה ונעימה.

צילום: לימור קלר

כל היופי הזה, שהופק וצולם בימים הראשונים של "צוק איתן", עוד לפני הכניסה הקרקעית, המתין בסבלנות לימים השקטים שאחרי הלחימה. הייתי צריכה, כמו כולנו, לחוות מעט מן היופי של העם כדי לפרסם את הצילומים הללו.

צילום: אלה בורמן

אז בית קפה יש, כריות יש בחנות הטפטים והבדים, ולגבי הכלים – או! כאן עוזרת מאוד העובדה כי מאז שאני כותבת באתר בניין ודיור, זכיתי להכיר לא רק עסקים מעניינים ומדהימים, אלא גם את האנשים העומדים מאחוריהם. בכתבה שריכזה פינות חמד בהן אפשר למצוא עתיקות ופריטי וינטג', צדה את עיניי אלה בורמן, שמקדישה הרבה מזמנה לצילומים מרהיבים של הפריטים שברשותה. אלה שמחה להשתתף בהפקת הקיץ שלי, "מטפטים" תרמו את הכריות, ודותן מ"נחלת בנימין" את המקום ואת הסיידר הקרררר...

 צילום: לימור קלר

את סיידר התפוחים מכינים במטבח של "נחלת בנימין" מתרכיז של סיידר הגליל עם הרבה קרח גרוס וחתיכות תפוח עץ גרנד סמית.

צילום: לימור קלר

 

 
צילום: לימור קלר

 אלה הביאה איתה מכונית גדושה בכלים ובפריטים. בחרנו מתוכם את אלה שהתאימו לנו לכריות הצבעוניות, וסידרנו פינות שונות בחצר שעברה שיפוץ ממש לא מזמן.

צילום: לימור קלר

 

 
צילום: אלה בורמן

טווח המחירים של הכלים נע בין 40 שקל ל-150 שקל ואפשר להזמין אותם ישירות אצל אלה. מחיריהן של הכריות נע בין 350-170 שקל, והן ניתנות לרכישה במטפטים, אצל שרון ואלירן, לפי הזמנה.

 צילום: לימור קלר

 צילום: לימור קלר

היה חם, ודותן דאג להרוות את צימאוננו לא רק בתה וקרח, אלא גם הפעיל עלינו את המאווררים, לספיגה קלה יותר של הלחות המישורחופית.

מעבר לאזורי הצילום שארגנו, רציתי עוד כמה סצינות לא שגרתיות, ואז כבר נשכבנו, עלינו, ירדנו וצילמנו את הכריות והכלים במין ערבובייה שכזאת, שתעשה לנו קצת בלגן בסדר:

 צילום: לימור קלר

 צילום: לימור קלר

 צילום: לימור קלר

אפילו התכבדנו באזעקה בלתי נשכחת במרחב דן, כשהמרחב המוגן היחיד שלנו נשק לוויטרינות מלאות כוסות זכוכית ובקבוקי יין. אבל עברנו את זה...

ד"ש ממני ומאלה ורק בשורות טובות J

לימור קלר

מעצבת פנים

 

 

 

 

 

אלופי הטבעות

החוויה האולימפית היא אחד המקומות הטובים (והפטריוטים) שאתם לא מכירים, וכמו באולימפיאדה, לא חסכו שם על שום שבב טכנולוגיה או עיצוב

 מצד אחד, זה נשמע בומבסטי מדי - "אולימפיאדה". מצד שני, זה קרוב ונגיש (הדר יוסף) וצריך להצטייד רק בנעלי ספורט כשמגיעים לשם. מצד שלישי, מדובר בספורט, אז לא בטוח שזה בכלל התחום שקרוב לליבנו. מה עושים? מחכים כמה שנים (המקום נפתח לפני חמש שנים) עד שמתעשתים, מפנים אחר צהריים אחד מיני רבים ואוספים את הילדים לחוויה אולימפית.

בארץ? כן, יש דבר כזה ואתם לא ממש מכירים אותו וחבל שכך. דווקא בתקופה כזו, כשרוצים לחבק סמלים לאומיים, מקבלים כאן מנה גדושה מהטוב הזה.

מבחוץ המבנה של "החוויה האולימפית" מזמין, עם חנייה חופשית וגדולה, והוא אפילו מעורר קנאה, כי הרבה ספורטאים מבוגרים וצעירים נכנסים ויוצאים ממנו בחליפות ותלבושות ספורט ועם אביזרים ספורטיביים מיוחדים. בכניסה אליו עוברים דרך בית הקפה המקומי ואז עולים לקומה השנייה כשריחות ספא ואווירת ספורט כללית מלווים אותנו.

זהו גם ביתו של הוועד האולימפי, על משרדיו ונותני שירותיו, שהחליט לפרגן לעם היושב בציון חוויה אינטראקטיבית לחלוטין, בהשקעה כספית לא מבוטלת, והכול כדי לספוג ניחוח אולימפיאדה וניצחונות ועל הדרך לסמן וי גם על גאווה לאומית, פטריוטיות ודמעות התרגשות פה ושם.

 

 

 צילומים: ראובן שוורץ

חמש טבעות, כחמש הטבעות המסמלות את חמש היבשות המשתתפות במשחקים האולימפיים מדי ארבע שנים, יוצרות את המתחם החווייתי: טבעת התהילה, בה התיישבנו על הרצפה, מוקפים במסך של 360 מעלות, כשראשינו מסתובבים ועינינו מרצדות סביב רגעי השיא הגדולים בתולדות המשחקים (שלא לומר האנושות). הכול חשוך, ותאורת לד צבעונית מובילה אותנו לטבעת הבאה, ההיסטורית, שבה "נוסעים" אחורה בזמן אל המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. פסל אבן עם כסות מינימלית מתעורר לחיים ומסביר לנו על חוקים של פעם, על הדרת נשים ואפילו על עונשים בגרסת העבר – והכול על מסכי ענק. קפיצה לטבעת הבאה ואנחנו במתחם הישראלי, שם נפגשים על המסך, ועם במה מסתובבת, עם המדליסטים האולימפיים תוצרת הארץ – אריק זאבי, יעל ארד, גל פרידמן וחבריהם – ושומעים מהם איך התחילו כמו כל ילד מחוג אחד וחתרו בהתמדה עד הלום. כי כל אחד יכול, הרי.

עוד טבעת נותנת לנו קפיצה לעתיד עם מבט לאולימפיאדה בברזיל, ולבסוף, לקראת סיום, אחרי שצפינו ומחינו דמעה או שתיים (או זרם. חבל שלא היה טישו ליד), הגענו לטבעת ההתנסות. כאן נכנסות לפעולה נעלי הספורט שהבאנו מהבית וכל האנרגיות הנלוות. עמדת זינוק לריצה, בחינה של כוח מתפרץ (זה המקום לבדוק כמה אתם חלשים לעומת אריק זאבי, תכל'ס), אלקטרודות בעמדת ביו-פידבק וכמה לפידים מקוריים שתרם אלכס גלעדי – וקניתם את הילדים שלכם לגמרי.

על העיצוב והאדריכלות הופקדה ענת הרמן, שהפכה קומת משרדים טיפוסית ונמוכת תקרה למוזיאון בשטח של כ-1,000 מ"ר. הרמן חילקה את החלל לאזורים לא קונבנציונליים כדי ליצור תחושת מרחב אינסופי ודינמי. היא השתמשה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו מסלול תאורת לדים שקוע ברצפה שמקשר בין הטבעות, הקרנת רגעי שיא על תקרת בריסול כדי לייצר תחושת גובה, קיר נע על ציר ועליו הקרנה עם אפקטים של סאונד, מולטימדיה ותאורה בתנועה, טכנולוגיית הולוגרמה לשיאנים הישראליים, כדי שנרגיש אותם קרוב קרוב, כדור גלובוס מואר בקוטר 3 מ' ועמדות אינטרנט עם משחקי טריוויה.

עמדת הביו-פידבק, תצוגת הלפידים העולמיים וכמה ילדים אישיים
צילום: לימור קלר

עמדות הטריוויה בכניסה

וכמו בכל מקום, יש לשלוף מזומנים כדי להיכנס לחוויה. 49 שקל לכרטיס יזכו אתכם בביקור בן שעה עם מדריך, אבל רק אם אתם מעל גיל שש. לא זול למשפחה שלמה, אבל הורה ושני ילדים, נגיד, יכולים לסכם את החוויה בכ-150 שקל בלי להרגיש שעבדו עליהם.

לימור קלר

 

 

עוגת גבינה עם הפתעות

שבועות הגיע ואני, שמופקדת על הקינוחים במשפחה, מיד גייסתי את מתכון עוגת הגבינה של קרין גורן. אלא שברשת נחשפתי גם למתכון אחר, עם הפתעות פררו רושה בפנים, שבו אהבתי את הקישוטיות. מה עושים? מאחדים.

 

בעוגת הגבינה של קרין השתמשתי בפתי בר במקום בעוגיות אוריאו, כשהמתכון המקורי והמלא הוא כזה:

לתחתית: 250 גרם עוגיות קרמל (או עוגיות סנדביץ') 100 גרם חמאה מומסת

למלית גבינה: 2  מיכלים שמנת מתוקה 1/2 כוס סוכר (100 גרם) 1 חב' אינסטנט פודינג וניל 500 גרם גבינה לבנה 5% שומן

לקישוט:250 גרם עוגיות קרמל (או עוגיות סנדביץ')

טוחנים עוגיות לפירורים ומכינים תחתית:במעבד מזון טוחנים 500 גרם עוגיות לשימוש מפוצל (חצי לתחתית, חצי לקישוט העוגה המוכנה). מערבבים מחצית מפירורי העוגיות (250 גרם) עם חמאה מומסת למרקם של חול רטוב. מהדקים לתחתית של תבנית משומנת. שומרים במקפיא.

מכינים את מלית הגבינה, מקשטים בפירורים ומקררים:מקציפים יחד את חומרי המלית לקרם יציב יחסית. משטחים מעל התחתית. מפזרים את יתרת הפירורים מעל מלית הגבינה. מעבירים למקרר ל-4 שעות לפחות לפני ההגשה.

 

 

מעוגת הפררו רושה לקחתי רק את הרעיון כי למצוא פררו רושה בסופר השכונתי בערב חג זה לא דבר של מה בכך. הדבר הכי קרוב היה "קליק". לקחתי את הכי גדול שמצאתי, וביצעתי החלפה:

 

כיסיתי את כל העוגה בגבינה שנותרה, בהתאם להוראות, ואת הפירורים השארתי רק להיקף העוגה כדי להמשיך עם קישוטי עלים. אחרי שהעוגה שהתה לילה שלם במקרר, ביקרתי בגינה וחיפשתי עלים שיתאימו לי. שטפתי עם מים וסבון כלים וייבשתי:

 

על הצד האחורי של העלים, זה עם ה"ורידים", מרחתי שוקולד שהמסתי באמבט מרים, והנחתי במקפיא:

 

לאחר שעה קילפתי את העלה (לא את השוקולד):

 

יצאו עלים מתוקים ממש, והנחתי אותם במרכז העוגה:

 

 

 

 חג שמח!

 

איך לבחור צבע לחלל

למה רק לבן, אפור ובז'? כמה שיטות שיעזרו לכם להכניס צבע לבית

 מה צבע הספה שלכם בבית? וצבע הארונות במטבח? והקרמיקה באמבטיה? סביר שהתשובה תנוע בין הלבנים, הבז'ים והחומים לשחורים ולאפרפרים. חברה שסיימה לבנות את ביתה בעזרת אדריכל והחליטה לוותר על שירותי עיצוב הפנים שלו, הגדירה זאת כך: "כדי לא להזדקק למעצב, הלכתי על בטוח – הכול לבן ואפור". אה, רגע, רגע: בחדר האמבטיה היא הרשתה לעצמה "להתפרע" ובחרה אריחים בשחור (פה כבר באמת צריך אומץ לקראת המפגש עם כל האבנית שהיא עומדת להכיר מקרוב...). רובנו פוחדים להיות נועזים, לטעות בשילובים ולחבר בין צבעים או מרגישים שאם לא מבינים בזה, אז למה להסתבך. האמת היא שיש כמה שיטות לבחירה של צבע בבית.

שיטה מספר 1: בטוח עם טוויסט קטנטן

אחת מהן היא ללכת על הבטוח (לבן/אפור/בז') ולהוסיף לו נגיעה אחת של צבע – למשל מהצמחייה העשירה שנשקפת מהחלון או צבע שאתם מאוד אוהבים. נשארתם סולידיים, אבל הברחתם טוויסט בקטנה.

תמונה מכאן

שיטה מספר 2: לוח הפינטרסט לא טועה

שיטה נוספת לאוהבי השיטוט האינטרנטי היא לפתוח לעצמכם לוח בפינטרסט ולנעוץ לתוכו תמונות שאהבתם. בהתחלה בטח ייצא לכם מישמש אחד גדול, אבל אם תתבייתו על כיוון מסוים ואפילו תפתחו לצידו לוח נוסף, מדויק יותר, תוכלו לשמור על אותו קו וכך להרכיב לוח שלם שיכוון אתכם למה שאתם אוהבים. יכול להיות שיש צבע שאתם חוזרים עליו, חומר שאתם נמשכים אליו, נוף שעושה לכם את זה... תנו ללוח להוביל אתכם יחד עם האינטואיציה הבסיסית.

מרגישים את הכיוון?

תמונה מכאן

תמונות מכאן

אם אתם לא מגייסים את האינטואיטיביות שבכם כדי להחליט על הצבעים שישלטו בבית, יש כמה שיטות שיעזרו לכם, חלקן מקצועיות יותר, שלמדתי בסדנה למעצבים של "נירלט" שהועברה על ידי קרן נוימן, המעצבת של נירלט ואושיית צבע בפני עצמה, וגיל רויטר, מעצב צבעוני כשלעצמו. הכוונה בסדנה היא לתת למעצבים כלי שיבדל ויאפיין אותנו ואת העבודות שלנו באמצעות צבע ותעוזה, ויעביר את העולם הצבעוני הזה ללקוח. אז אחרי שמנפצים במהלך שני מפגשים קצת מיתוסים (כהה דווקא לא מקטין, ותקרה כהה דווקא "פותחת" את החלל) ולומדים מעט חוקי יסוד (לבחור צבעים מאותה משפחה, משתי קבוצות של צבע או מקבוצות צבע מנוגדות), ניגשים למלאכה:

שיטה מספר 3: להוסיף טון על טון

אחרי שהתכווננתם על הצבע הרצוי, ואיתרתם אותו במניפה, הסתכלו על הדף שבו הוא נמצא. שם מצויים הצבעים הנוספים שיכולים להשתלב איתו.

צילום: לימור קלר

אם בחרתם למשל את הגוון התכלכל, הוסיפו עליו גוון אחד בהיר יותר ואת אחד הגוונים הכהים יותר. נשארתם באותה סקלה של צבעים, קיבלתם הרמוניה משגעת וכל שנותר הוא לקבוע מינונים ו"לנקד" בטקסטיל או באביזרים. לעניין המינונים פיתחה חברת טמבור את שיטת ה-60-30-10, שאומרת כי נכון יהיה אם תקדישו 60% מהצבע לגוון העיקרי בחלל, 30% לגוון המשני ו-10% לגוון שייתן את ה"נגיעה" הנוספת.

וכך מנקדים בעזרת אביזרים:

תמונה מכאן

תמונה מכאן

 

 

שיטה מספר 4: לצאת מתוך תמונה

הכי מושקע וגם הכי כיף למי שאוהב, זה לחפש תמונה שמאוד אוהבים, כזאת שנותנת השראה לעיצוב הבית או כזאת שאתם מרגישים שמתאימה לאישיות שלכם ושעושה לכם טוב על הלב. מנסים לבודד ממנה כחמישה צבעים בולטים (אפשר פחות ואפשר גם יותר), ומחליטים מה מתוכם יהיה הצבע השולט (גם כאן אפשר לחזור לשיטת ה-60-30-10) ומה יהיו הצבעים המשניים. לא חייבים לבחור את כל החמישה לחלל שלכם, וגם לא מוכרחים לדייק בגוונים שבתמונה. מה שחשוב הוא שהסקלה שבחרתם תיראה לכם ו"תשב לכם טוב בעין".

תמונה שנבחרה ממגזין, ולצידה סקלת הצבעים שנבחרה מתוכה:

שלא תחשבו שזה קל. הנה, כך מחפשים בנירלט את הצבעים הנכונים. מתלבטים, מוסיפים, מורידים, חוככים ובסוף מתייצבים:

מימין הדס מנירלט וגיל רויטר. קרן בשחור. צילומים: לימור קלר

והנה כמה אתרים שיעזרו לכם לברור את הצבעים מתוך התמונות, אם שלב ההתלבטות ממש מכם והלאה:

http://colorschemedesigner.com/

https://kuler.adobe.com/explore/newest/

 

בהצלחה!

לימור קלר

מעצבת פנים

 

הפוסט מתפרסם גם בקהילת העיצוב של בניין ודיור

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוורוד של ראשיד

מלון בקונספט של מוסיקה, בית מגורים של מעצב על וקווים מעוגלים במילנו. כרים ראשיד משאיר אותי פעורת פה כל פעם מחדש. פוסט צבעוני במיוחד

לצעוד על גדות נהר השְפְּרֵה בגרמניה, במקום שפעם הייתה ברלין המזרחית, הוא סוג של חוויה רגועה וקסומה המהולה ברחשי היסטוריה שאי אפשר להתעלם מהם. כל כך שונה מהרוח ששרתה ממש לא מזמן בשנות הקומוניזם. הליכה רגועה מפגישה אותך עם מבנים בארכיטקטורה מודרנית ופסלי ענק, כשלצידם המים השלווים בתוך נוף עירוני.

הבניין התוסס של קוקה קולה:

 

ממש לידו מיצג ענק של מעקות:

 

כשבראש מתנוססת עגלת סופר (למה התכוון המשורר?):

על הגדה נמצא מלון NHOW, הממוקם חמש דקות מ-MTV ברלין ומיוניברסל מיוזיק. חומת ברלין שהפכה למוזיאון חי (ובועט) נמצאת במרחק עשר דקות הליכה. ובליל השפות והמראות שמקיפים אותך לא נותנים לך להרגיש סגירות או ניכור.

מלון NHOW:

חומת ברלין, שהפכה לסוג של מוזיאון:

את NHOW, שעיצב כרים ראשיד, אחד ממעצבי העל של זמננו, אי אפשר לפספס מבחוץ. לעמוד על הגדה ולהביט כלפי מעלה, אל הבניין, לא דומה בכלל למראות של תמונות סטילס שרואים באינטרנט, יפות, איכותיות ומרשימות ככל שיהיו. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו כשאני מתחת לבניין, הוא איך הוא מחוזק והאם יכול ליפול אי פעם על מי שעובר תחתיו:

 

עיצוב הפנים של המלון הוא שמושך את כולם להיכנס, להעיף מבט ולפעור פה. הקווים הברורים של כרים ראשיד, שפיתת חתימה מודרנית-עתידנית-צבעונית משלו בכל מקום שבו הוא משרבט שרטוט ונותן מידות, נראים בכל פינה.

ככה מקבלים אורחים. דלפק הקבלה ופינת הישיבה לידו:

 

לאונג' אסטרונומי עם עשרות כריות. ספת הישיבה לא נכנסת בפריים אחד מלא של תמונה:

 

חדר האוכל גורם לך לשכוח סולידיות מה היא:

 

הכול גדול, ענק ומרהיב, ולי הרגיש אפילו כלא מציאותי. אבל המציאות של המלון מאוד על הקרקע. ברוח מלונות הקונספט שהגיעה גם אלינו בשנים האחרונות, מדבר המלון הזה בשפת המוסיקה והלייף סטייל. יש בו שני אולפני הקלטות, מנהל מוסיקלי כחלק מהצוות ושירות השאלת גיטרות חשמליות ללא תשלום. תערוכת אמנות מוצגת דרך קבע בלופט בטון, המנוקד בתאורת לד צבעונית מתחלפת. אפילו השירותים, שאליהם כדאי תמיד להיכנס כדי להתרשם עד כמה העיצוב הולך רחוק, הם כמיטב המסורת הראשידית.

עם שירותים כאלה מי בכלל צריך פיפי:

צילומים: לימור קלר

המלון נמצא ב: Stralauer Allee 3 Berlin, Germany  10245

תחנת הרכבת העירונית (S-Bahn) והרכבת התחתית (U-Bahn) וארשאוור שטראסה (Warschauer Straße) נמצאת במרחק של 500 מטר ממנו. אלכסנדרפלאץ (Alexanderplatz) נמצאת במרחק שלוש תחנות נסיעה.

גם הבית של ראשיד נראה פחות או יותר כך, עם הוורוד הזה שלא מרפה ממנו ועם שלל הצבעים העזים:

תמונות מכאן.

ראשיד דוגל בעיצוב ש"מחבר אנשים לעולם העכשווי ומשחרר אותם מנוסטלגיה, מסורות ישנות, חוסר משמעות וקיטש". לא חייבים להזדהות עם המחשבות האלה, כי בעיניי לפחות בדיוק אותם דברים שמהם הוא מנסה להשתחרר – הם בעלי המשמעות. ולגבי הקיטש – תחליטו בעצמכם כשאתם רואים את העבודות שלו...

ממש בשבוע שבו ביקרתי בברלין התקיימה תערוכת העיצוב במילנו, וגם שם נראו אותות העיצוב שלו, הפעם במתחם של חברת LG Hausys:

תמונות מכאן.

אל תפספסו גם את האתר של האיש והתופעה. חוויה פילוסופית בפני עצמה, וגם מקום שמוכיח איך שם הופך לגדול הרבה יותר מהאדם עצמו. הכול עם קבלות, כמובן.

 

לימור קלר

מעצבת פנים

הפוסט מתפרסם גם בקהילתהעיצוב של בניין ודיור

בקרו אותי בפייסבוק, בבניין ודיור, באתר האישי www.lkdesign.co.il או ב-Pinterest